סבריגו דניאל

בן דוד וחוה. . נולד ביום י"ג באלול תש"ט (7.9.1949) בקהיר, בירת מצרים, ועלה לישראל עם משפחתו דרך צרפת, בשנת 1950. הוא למד בבית-הספר היסודי "הרצליה" בלוד ובבית-הספר התיכון של רמלה-לוד. תלמיד מצטיין היה במגמת הביולוגיה, פעיל בכיתה וער למתרחש סביבו. הוא נטל חלק פעיל במסיבות של הכיתה ובחגיגות בית-הספר. היה צמא דעת, אהוב על המורים ועל התלמידים כאחד בהתנהגותו המנומסת וביחסו הרציני לתפקידים שהוטלו עליו. הוא אהב לעזור לכל, ונכון לעשות למען הכלל. הוא היה בעל כשרונות רבים, ספורטאי וחובב ספורט והשתתף ברוב הצעדות. הוא היטיב לנגן בכינור ולמד בקונסרבטוריון בלוד. דומה שכל רגשותיו מצאו את ביטוים בצלילי הכינור ובדרך זו היה מביע את אשר לא העז להביע במלים. היה לו קול נעים מאד, והוריו רצו לאפשר לו לפתח אותו, אך הוא העדיף להתמסר ללימודים. בכיתה היה תמיד רודף צדק ושלום מתוך חוש של אחריות ועצמאות ובאמצעות כוח שכנוע ואישיות רבת-השפעה. הוא היה תלמיד ישר ודובר אמת, בעל עוז-רוח ונוח לבריות ותמיד מילא את כל המוטל עליו בדייקנות ובשקידה רבה. מחנכתו בבית הספר התיכון העידה עליו כי היה בעל אישיות מפותחת, בעל אופקים רחבים, אשר עתיד מזהיר נשקף לו. הוא היה מ"כ בגדנ"ע ואת המשימות שהוטלו עליו מטעם הגדנ"ע היה ממלא במלוא האחריות והרצינות. הוריו רצו שימשיך ללמוד רפואה אך הוא ביכר להתגייס תחילה ולהחליט על דרכו בחיים לאחר תום שירותו הצבאי.

הוא גויס לצה"ל באוגוסט 1967 והתנדב לשירות בחיל הצנחנים. בצבא הצטיין כבעל כוח סבל אדיר ובעל רצון עז להתגבר על כל הקשיים העומדים בפניו. כאשר שאלה אותו פעם אמו: "האם זה לא קשה, דני?" ענה: "אין דבר קשה, רק צריך כוח רצון וכוח סבל", ועל השאלה "איך מצאת את הערבים?" ענה: "בני אדם הם כמו כולם". ביום כ' בסיון תשכ"ט (5.6.1969), נפל בהיתקלות עם חוליית מחבלים והובא למנוחת-עולמים בבית הקברות ברמלה.

במכתב-תנחומים למשפחתו כתב מפקדו בין שאר דבריו: "דניאל שלכם שירת בגדוד תקופה ארוכה, התגייס באוגוסט ולאחר סיום קורס מ"כים הוצב כמ"כ בפלוגה שהתגייסה בנובמבר. תחילה לא היכרנוהו - בחור שקט וצנוע שקשה לתהות על קנקנו. רק משחלף הזמן למדנו להכירו. כמפקד, מספרים חייליו, לא נהג להעניש. מסביר היה להם ומקרין ביטחון עליהם. חייליו בטחו בו ולכן צייתו לדבריו וביצעו את פקודותיו. מקובל עלינו המפקדים שזהו ההישג הגדול ביותר של המפקד. לא רק כסמל כיבדנו אותו אלא גם כאדם. מעולם לא הרים את קולו, לא התווכח ולא התעקש. כי מה שהיה לו, נכון היה להעניק לחבריו. - - - פיקדון יקר הפקדתם בידינו והוא אבד לנו - - - . שותפים אנו לאבלכם וגאים בכם. ראינוכם בהלויה - גיבור היה דני וגיבורים הוריו, הנושאים את כאבם הגדול באומץ לב ובכבוד. דמותו של דני והתנהגותם האמיצה של הוריו באסונם הן מקור השראה לנו והן מקנות לנו את האמונה שקורבנם לא יהיה לשווא".

מתוך אתר "יזכור"