יוספאן ניר

בן סמדר וטל. ניר נולד ברמלה ביום י"ט בשבט תשנ"ב (23.1.1992), ילד שני להוריו, אח של הילה, נועה ואיתי.

"ניר נולד במשקל ארבעה קילוגרם", סיפרה אימו, "תינוק שמנמן וצרחן". הוא גדל בבית המשפחה ברמלה, מוקף באהבה, והתחנך בבתי ספר בעיר הולדתו. ניר החל את לימודיו בבית ספר יסודי "אחווה" והמשיך לחטיבת ביניים "עידנים". בכל בית ספר ובכל כיתה הוא הצליח להיכנס ללב של כל מורה והשאיר תמיד רושם טוב, בעזרת חיוכו הכובש וחוש ההומור המיוחד שלו.

אחרי כיתה ח' החליט ניר להמתין מעט עם הבגרויות והקדיש את זמנו לעבודה, לעיסוקי הספורט שאהב, לנגינה בגיטרה ולבילויים עם חברים.
בהמשך נרשם לתיכון "קידום נוער", ובמקביל לעבודתו למד בתיכון עד גיוסו לצבא.

ניר היה האח הצעיר במשפחה. סיפרה אחותו הבכורה הילה: "אני זוכרת אותך ילד קטן ותמים, איך תמיד האמנת לכל מה שאמרתי לך. מאז שהיינו קטנים שיחקנו ביחד, בילינו ביחד, ונהגנו גם לריב לפעמים". כשמלאו לניר שמונה שנים וחצי נולדה אחותו נועה, ומיום שנולדה הוא היה האח הבוגר והאוהב ששומר עליה ומגונן עליה, והתמיד בכך גם כשגדלה. כשמלאו לניר שתים-עשרה שנים וחצי נולד אחיו איתי, ושני האחים היו לחברים טובים שבילו יחד שעות במשחקים ובצחוקים.

מצעירותו היה ניר ילד של כבוד, סיפרה אימו, שאכפת לו מאחרים ואשר תמיד ידע להעריך כל אדם באשר הוא. הוא גדל והיה לאיש של כבוד, אדם ערכי ואמין ובעל נשמה עדינה - בחור מחוספס עם לב טהור, כדברי אימו. בכל מסגרת שהיה כולם אהבו אותו, והוא ידע להחזיר כבוד ואהבה לכולם. הוא הירבה בעשיית מעשים טובים, אך לא התפאר בהם ועל רובם נודע למשפחה רק אחרי נפילתו.

מאז ילדותו של ניר המשפחה הרבתה לטייל ברחבי הארץ, בפרדסים, בשדות וביישובים שונים – ניר, ציינה אימו סמדר, אהב במיוחד לבקר בכפרים בדואים. חלק מהטיולים נערכו על טרקטורון בו נהג האב טל, וכך במשך שעות היו ארבעת בני המשפחה (בטרם נולדו שני האחים הקטנים) נוסעים במרחבים הפתוחים. בטיולים אלה צמחה אהבתו של ניר למרחבים, לחופש ולנסיעה בטרקטורון, אהבה שליוותה אותו כל חייו.

אהבתו של ניר למרחבים ולטיולים התפתחה עם השנים, ובנוסף לטרקטורונים הוא נמשך לכל ספורט אקסטרים שאליו נחשף. עם הזמן הוא התנסה ברכיבה על אופנוע ים, שט בסירת המנוע המשפחתית כולל סקי מים, גלישת אבוב ובננה, ועוד.

עיסוק נוסף שמילא את זמנו של ניר היה אהבתו הגדולה לחיות – מגיל צעיר מאוד הוא שיחק עם החיות בפינת ליטוף, ביקש שיקנו לו חיות מחמד ובתקופות שונות גידל תוכי, כנרים, אוגרים, אפרוחים, צבים, ציפורים ובעיקר כלבים. בכל החיות ניר טיפל בעדינות ובאהבה רבה. כשהיה כבן שמונה החזיק עם אביו כמה סוסים, ומאז פרחה אהבתו לרכיבה – ניר השתתף בחוגי רכיבה, רכב בשדות הפתוחים וצפה בתחרויות רכיבה.

אהבתו של ניר לחיות התבטאה בייחוד בקשר בינו לכלבו האחרון, טאז. "הכלב הזה הוא סיפור בפני עצמו", סיפרה אימו של ניר, "לניר היו המון כלבים אך אף אחד מהם לא נאהב על ידו כמו הכלב הזה. הוא נלחם עליו כנגד כל הסיכויים בגלל היותו כלב פיטבול, וכלבים מסוג זה לא יכולים לחיות בבית בלי גינה. היו להם אותם ההרגלים – גם טאז אהב מאוד חופש ומרחבים, בדיוק כמו ניר. ניר נהג לכנות את טאז 'כלב של אבא' ולא היה מוכן לוותר עליו בעד שום הון שבעולם. הם אפילו ישנו יחד באותה מיטה (עד שטאז הפך לגדול מדי). לאחרונה הוא ציפה לגורים, אותם לא זכה לראות".

ביום 28.11.2010 התגייס ניר לצה"ל. הוא החל שירות כלוחם בחיל השריון, אך כעבור כחודש הועבר לחיל הרפואה והחל קורס רכזי בריאות. בתום הקורס שירת בצריפין כשומר וכטבח, אך ניר ביקש שירות משמעותי יותר ולאחר התעקשות הגיע לגדוד "פסגות", גדוד לוחמה אלקטרונית בו הוא שירת בפלוגת לוגיסטיקת התקשוב והתעסק עם ציוד מסווג. בארבעת החודשים בהם היה בגדוד, סיפרה אימו, חל ב ניר שינוי גדול, הוא התבגר והיה לגבר אמיתי שמפגין כבוד והערכה לעמיתיו.

סיפר סגן-אלוף ניצן, מפקדו של ניר: "בשנייה הראשונה שנכנסת אלי למשרד עם החיוך המיוחד הזה שלך כבשת אותי, ובמהלך כל השיחה נתת לי להבין שיש בך כל כך הרבה שעליך אני לא מתכוון לוותר, ואפילו אני הולך להילחם.
בכל ארבעת החודשים שלך ביחידה עקבתי אחריך מקרוב. הפגנת רצינות, אחריות, סקרנות ללמוד עוד ועוד, אבל יותר מכול כאשר מפקדיך היו מספרים לי על ההשתלבות שלך גרמת לי ברמה האישית סיפוק רב וגאווה. מאיר המפקד שלך, שליווה אותך לאורך כל הדרך הקצרה אבל המיוחדת, אומר עליך שהיית אדם מאוד חכם, מאוד ערכי אמין וישר – איש של כבוד. שהתחלת להרגיש בטוח ומאושר בגדוד, הרגשת צורך ללמוד דברים חדשים והיית מאושר להעניק מעצמך למען הגדוד. אבל יותר מכול פתאום התחלת להאמין בעצמך, שאתה מסוגל לעשות הכול".

רב-טוראי ניר נפל בעת שירותו ביום כ"ב בתשרי תשע"ב (20.10.2011). יום לפני כן, בחג השני של סוכות, הוא יצא עם אביו טל ועוד כשלושים וחמישה חברים לטיול טרקטורונים גדול בדרום, אותו תכננו מזה זמן. בתום יום הטיול הראשון כל המטיילים בילו בערב של שמחה וריקודים, בו ניר בלט באושרו, ואחרי לינה בבית קמה הם קמו ליום השני. אחרי ארוחת הבוקר נסע ניר לתדלק את הטרקטורון, ובדרכו חזרה לקבוצה הוא נתקל בקפל אדמה, הטרקטורון התהפך וניר נהרג במקום.

ניר היה בן תשע-עשרה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברמלה. הותיר הורים, שתי אחיות ואח.

על מצבתו של ניר כתבו בני המשפחה: "ניר. נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי. לנצח נאהב ונזכור אותך בליבנו."

ספדה סמדר, אימו של ניר: "ילד יקר שלי. נקטפת מאיתנו כל כך בפתאומיות, בדמי ימיך. בחור חסון, חזק ויחד עם זאת כל כך רגיש. מי שהכיר אותך לעומק ידע את נפשך הרגישה וטוב ליבך. פה אחד כולם אומרים את אותו משפט: 'ילד עם נשמה טהורה' ...
בשמחה כל כך גדולה יצאת לטיול ואמרתי לך: 'ניר תיהנה בטיול ותחזור עם אנרגיות חיוביות'. אתה צחקת וחזרת על המשפט שלי בצחוק 'אנרגיות חי -יוביות'. וכאן הכול תם, נגמר. מהטיול הזה לא שבת.
היום אתה מובל בדרכך זו, הדרך האחרונה. יום שמחת תורה, יום שבו כל ארובות השמים נפתחות כדי לקבל את פניך, בטקס ממלכתי כמו מלך – כראוי לך. אתה המלך שלי".

ספדה הילה, אחותו הבכורה של ניר: "אח שלי אהוב, הלוואי והיית כאן עכשיו, לידי, והייתי יכולה להגיד לך כמה אני אוהבת אותך ולחבק אותך חזק ...
אני לא הייתי סבלנית כלפיך ולא תמיד נתתי לך להתקרב אלי כשניסית, אבל אתה יודע שתמיד אהבתי אותך, נכון? אני עדיין אוהבת אותך ובחיים לא התכוונתי לאף קללה שקיללתי אותך באמת. אתה אח שלי ותמיד תהיה חלק מהנשמה שלי. אני מבקשת ממך סליחה, בבקשה סלח לי על הכול.
אני אף פעם לא נתתי ולא אתן לאף אחד לפגוע בך, ואני יודעת שגם אתה לא נתת לאף אחד לפגוע בי. תבטיח לי שתישאר איתי תמיד בלב, ותשמור עלי מגן עדן".

ספד לניר מפקדו, סגן-אלוף ניצן: "ניר היה ונשאר חלק ממשפחת הל"א והתקשוב.
ניר היה חייל למופת, חכם, אדיב, ישר ומאושר, אדם שלא הפסיק לחייך. אני לעולם לא אשכח אותו ...
ניר היקר – היית לי כבן. החיוך שלך צרוב בתודעתי וכך אזכור אותך לעד. מצדיע לך".

בתום ה"שבעה" כתבה הילה, אחותו של ניר: "עבר שבוע בלעדיך שמרגיש כמו נצח. שבוע שלאימא אין מי שיציק לה בזמן שהיא מבשלת במטבח, ואין לה למי לחכות ליד הדלת שיחזור הביתה מהיציאה של אתמול. הרי אתה יודע שרק ברגע שהיית נכנס הביתה היא יכלה להירדם.
שבוע שאבא לא מקבל טלפונים ממך השואלים לשלומו של טאז, אף אחד כבר לא שואל אותו מתי הולכים יחד לטיול שטח עם הטרקטורון שכה אהבת.
שבוע שאף אחד לא רב איתי ואחרי דקה שואל לשלומי כאילו כלום לא קרה. שבעה ימים אין מי שיקים את נועה מהמחשב ויכעס עליה בכל פעם מחדש שיש לה פייסבוק. ואיתי, אין מי שישחק איתו בפלייסטיישן ובווי ויגיד לו כל הזמן לתת לי כאפות כי אתה שומר עליו.
זה השבוע הראשון שלנו בלעדיך ...
קשה לנו בלעדיך, כולנו מרגישים את הריקנות בלב. הדבר היחיד שיכול לנחם אותנו זו העובדה שעד שבריר השנייה האחרון בחייך היית עם חיוך בפניך, על הטרקטורון שכל כך אהבת וטיפחת ...
ניר, אנחנו אוהבים אותך ומתגעגעים אליך יותר מכל דבר. לפחות עכשיו אני יודעת שיש מלאך אחד בשמים שהוא שם במיוחד לשמור עלינו".

במלאת שלושים לנפילת ניר כתבה אימו: "ניר, אני משחזרת את מילותיך ללא הרף: 'אימא איזה כיף היה להתפלל בבית הכנסת ביום כיפור. נהניתי, אני אוהב את בית הכנסת הזה; אימא אני רוצה להרגיש יהודי ולשבת בסוכה של חנה; אימא העולם של מעלה טוב יותר מזה שלנו, אני לא פוחד למות'. בדיעבד, המילים שאמרת כל כך הפכו משמעותיות ובעלות עוצמה, הרוחניות שחשת מתוך ליבך באמת ובתמים – הן תהיינה חקוקות בליבי לעד.
ההתחברות הרוחנית הזו שלך לקדוש ברוך הוא – היא כל כך מתחברת לפסוק מספר תהילים פרק קי"ט המתחיל באות הראשונה של שמך: 'נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי'. דברי ה' היו כנר לרגליך ואור לדרכך, כמו שהאמנת והרגשת.
וכמו שאתה הלכת עם הרגש העז בדרכיך מול הקדוש ברוך הוא – מילותיך הן כאור הנר לרגלי, ובזכות מילותיך החזקות והעוצמתיות אתה מוביל את דרכי ומאיר לי את הדרך להמשך , וכאן נסגר מעגל בין הקדוש ברוך הוא ביני ובינך.
כל שאמרת לי, בדיעבד הסתבר לי שאתה מכין אותי לפרידה ממך, ומילותיך הן כנר לרגלי ואור לנתיבתי. כל מעשי הם למענך ולמען נשמתך שתהא צרורה בצרור החיים.
תנוח על משכבך בשלום במרומים. שהקדוש ברוך הוא ישמור עליך ואתה תשמור עלינו".

כחודשיים אחרי נפילת ניר הוקם בשדות בית קמה בדרום , במקום התאונה, גלעד לזכרו. כתבה סמדר, אימו של ניר: " ניר פירושו שדה חרוש, ובאותו שדה הוא יישאר תמיד מלאך".

על הגלעד נחקקו מילים מהשיר "קרבת אלוהים" שכתב אהוד מנור , המתקשר לפסוקים כ"ה–כ"ח בפרק ע"ג בתהילים ולקשר החזק שביטא ניר לקדוש ברוך הוא:
"מה לי בשמים? מה לי בעפר? / אני איתכם מתחת ומעל ההר. / מה לי בשמים? מה לי באין קץ? / אני יורד בגשם ועולה בעץ.
אם תזכרו אותי, לעד לא אעזוב / וגם אחרי מותי יש דרך לאהוב / ואני, קרבת אלוהים לי טוב."

לבית כנסת ברמלה הוכנס ספר תורה לזכר ניר.

טל, אביו של ניר, כתב, הלחין ומבצע את "שיר לניר", וכדבריו: "מילות השיר מתארות את מראה עיני ותחושותי בזמן האסון". השיר ניתן לצפייה באתר יו-טיוב ברשת האינטרנט , כשברקע הקליפ תמונות של השדות בהם אירעה התאונה ושל הגלעד שהוקם לזכר ניר . אלה מילות השיר:
"בשדה חרוש נבטו חייך, כמו חיטה זקופת פנים / השבילים שליוו את חייך, לאן אותך הם מוליכים? / כאדמה קשה קשוחה הלכת, לא היו לי סימנים / האורות כבו בעיניך, וחדלו מלהאיר.
מי ראה את כל צבעי האופל / מי שמע את קולות שברי הלב / יחברו אותם עם בוא הבוקר / יצבעו אותם עם אור הנר.
בשדה חרוש נבלו ימיך, בטרם עת קציר / האבק שכיסה את פניך, אותו רציתי להסיר.
מי ראה את כל צבעי האופל / מי שמע את קולות שברי הלב / יחברו אותם עם בוא הבוקר / יצבעו אותם עם אור הנר.
עוד מבט כואב בעיניך, אנחנו נפרדים / מלאכים יקבלו את פניך, ואנחנו שואלים:
מי ראה את כל צבעי האופל / מי שמע את קולות שברי הלב / יחברו אותם עם בוא הבוקר / יצבעו אותם עם אור הנר."

מתוך אתר "יזכור"