זוארי ניסים

בנם של מרים ומשה. נולד ביום א' בטבת תשט"ו (26.12.1954) ברמלה, ולו שתי אחיות ואח.

גדל והתחנך ברמלה, למד בבית הספר היסודי "חורב" והמשיך למגמת מכונאות רכב בתיכון "מקיף רמלה". סיים את לימודיו בהצטיינות. נער מופנם ומלא אהבה לכל סובביו.

התגייס לצה"ל בתאריך 3.1.1973 ושירת בגדוד ההובלה 6920 של חיל התחזוקה, כנהג משא כבד וכנהג מוביל טנקים. הוצב בבסיס "מרכז ההובלה" בבית נבאללה, לא רחוק מעיר מגוריו.

גילה הצטיינות בשירותו הצבאי וקיבל את אות מלחמת יום הכיפורים, שהתנהלה באוקטובר 1973 והוא נטל בה חלק. ראה את שירותו הצבאי כשליחות ושמח לתרום ככל האפשר למולדתו.

באחת ההערכות שקיבל במהלך שירותו נכתב: "נהג מעולה, חייל מצטיין, יעיל בעבודתו ומסור ביחסו למפקדיו".

בתאריך 3.2.1976 שוחרר מצה"ל בדרגת סמל.

אחרי השחרור המשיך לעבוד בתור נהג כאזרח עובד צה"ל.

נסים אהב לרקוד, לטייל, לבלות ולשחק במשחקי חשיבה. היה איש של ערכים, מוקף חברים, שידע להפוך כל מפגש לשמחה ועשה תמיד כל שביכולתו על מנת לשמח את סביבתו.

כשהכיר את רינה, לא היה מאושר ממנו. השניים נישאו ובשנת 1983 רינה נכנסה להריון.

מאז שהחלה ביוני 1982 מלחמת לבנון נשלח נסים מדי פעם למשימת נהיגה שם. כך נשלח בסוף 1983 לאזור העיירה הלבנונית מרג' עיון כנהג סמיטריילר. בדרך חזרה מהמשימה, אירעה תאונה קטלנית בין המשאית בה נהג לבין כלי רכב צבאי אחר. נסים, שאשתו הייתה אז בחודש השמיני להריונה, ביקש בנשימותיו האחרונות לקרוא לתינוק שייוולד על שמו.

נסים זוארי נפטר ביום י"ג בטבת תשמ"ד (19.12.1983). בן עשרים ותשע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ברמלה. הותיר אחריו אישה, הורים, שתי אחיות, אח וחברים קרובים.

ביום אזכרת השלושים למותו נולדה בתו, יסמין, ששמה מורכב מאותיות שמו של אביה.

משפחתו כתבה: "סבא משה וסבתא מרים עד השמים קול בכי ונהי, קול זעקתם. האחים המומים, בוכים וכואבים, והאישה רינה, בחודש השמיני להריונה, אינה מאמינה. היכן אתה? היכן הרננה? היכן הציפייה המשותפת ללידה. הכול נדם ברגע אחר גורלי ונוצר חלל תהומי. היכן אתה יקירנו, הנכון כי אתה כבר לא איתנו? ואמת טופחת לנו בפנים וממך בכאב ענקי אנחנו נפרדים".

חבריו, יואל והדסה נח, כתבו: "נסים בלט בחברה, התגלה כמנהיג וכבדרן, שיוזם טיולים ובילויים. אדם שכולם התקבצו סביבו ונהנו לבלות בחברתו. אהב לעזור לחברים בכל עת והדבר התבטא בעזרה לזולת מבחינה חומרית ובהתייעצויות בעת משבר.

"נסים אהב את הים, אחד ממקומות הבילוי הפופולריים היה הים, מרחבים: האין סוף, ובסופו של דבר נסים גילה את הסוף המר, הכואב והקשה שאותו אנו זוכרים עד עצם היום הזה".

"היה לי חבר, היה לי אח/ הושט לי יד בעת צרה", ציטט חברו, אשר נח, והוסיף: "נראה כי שתי שורות השיר ממצות את החבר = האח = נסים ... חיוך תמידי ועיניים בורקות מחום/ אפיינו את נסים, אשר לכל משימה ועזרה נעמד דום/ קשה היה להישאר אדיש לידו/ מיד הרגשת צורך להצטרף בעדו".

עוד כתב אשר: "מספר תארים ליוו את נסים, חבר, אח, בעל ו... אב. אך לא זכה לשמוע שבתו תקרא את שמו. כמשל למשה רבינו אשר הגיע עד ארץ ישראל, ראה אותה מרחוק אך לא זכה להיכנס אליה, כך נסים נכנס לעולם הזה אך לא זכה. ותפילה שלי ושל משפחתי, כי בגן עדן תהיה מנוחתך".

מפקדיו של נסים הגיעו לנחם את המשפחה וציינו את נסים לשבח על התנהגותו ועל האופן בו מילא את תפקידו.

ספר תורה לעילוי נשמתו נתרם לבית הכנסת של בסיס "מרכז ההובלה" בבית נבאללה.

נסים מונצח באנדרטאות בבית יד לבנים בעירו, רמלה; בבסיס בו שירת; וב"בית איל", מרכז תרבות בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד, הסמוך לכינרת, שבו מונצחים כל חללי צה"ל בלבנון. באתר מרכז ההובלה הוקם דף לזכרו, ובו תמונות ומכתבי פרידה מאוהביו.

מתוך אתר "יזכור"